The haredi must be starved out, by DK

http://www.newyorker.com/arts/critics/atlarge/2009/12/21/091221crat_atlarge_menand?currentPage=all

From the Israeli newspaper Ma'ariv,

קנאביס חסידיס: על הזיקה העמוקה שבין היהדות והמריחואנה

האם היתה ביהדות העתיקה מסורת שורשית של עישון מריחואנה? יוסף לייב, אחרי מחקר מקיף בישיבות ירושלים והסביבה, טוען בספר חדש שאמנם כך – ושואף (עוד מאז התיכון) להפוך את היהדות להרבה יותר רגועה. תומר פרסיקו שמע ממנו איך עוזר הגראס להתקרב לאלוהים

<!–

תומר פרסיקו | 25/5/2009 8:55

הבעש"ט - דיוקן דמיוני,  עטיפת הספר. תת-תרבות יהודית ענפה של המראה למחוזות שמימיים

המזל, אומרים רבים משומרי המצוות, הוא שהגראס לא אסור על פי ההלכה. הבעיה, יהיה מי שיוסיף, היא שחסרה מסורת יהודית (שלא לומר קבלית) שמנחה את היהודי כיצד להשתמש בסם כדי לקרב בינו ובין הקב"ה. כדי לענות על השאלה האחרונה יצא יוסף לייב, יהודי אמריקאי צעיר וצמא דעת, למסע מעושן ברחבי ירושלים וארץ ישראל, בחיפוש עיקש אחר מקורות עבריים לסוטול.

כעת יצא הספר (באנגלית) שמתעד את מסעו המפותל, תחת השם המרומם "חסידיס קנאביס: תורת הסמים הקדומה והמתחדשת" - Cannabis Chassidis: The Ancient and Emerging Torah of Drugs (הוצאת "עצמוס")

את הגראס פגש לייב לראשונה בתיכון – חברים שאינם יהודים סיפקו לו מעט חומר על פי בקשתו. בתשובה לשאלתי הוא אמר: "שמעתי רק דברים טובים על זה במשך שנים, וזה גם התקשר אצלי לכל האמנים, המשוררים והמוזיקאים שאהבתי". כשהגיע מארה"ב לירושלים, לפני שבע שנים, הוא גילה, לשמחתו, שמי שעישן בעיר הקודש בדרך כלל עשה זאת מתוך התכוונות לממד הרליגיוזי שהגראס יכול לעורר ולעודד.

לייב הצטרף מיד לעבודת השם, אבל לא התכוון להסתפק בכך – הוא חיפש את המסורת היהודית העתיקה, שעל פי דעתו היתה חייבת להתקיים, שהרי "איך ייתכן שלתרבות עתיקה כל כך אין מערכת יחסים עם אחד הצמחים הרפואיים והקסומים שבבריאה?"

וכך יצא לייב לחיפוש עיקש, בין השאר בישיבות שונות בהן למד וכחלק מ"סצנת קרליבך" בירושלים וסביבתה, כאשר את הרפתקאותיו הוא מתעד בבלוג שלו, ששמו כשם הספר. על פי עדותו, מסתבר, ישנה תת-תרבות יהודית ענפה של המראה למחוזות שמימיים בעזרת חומרים פסיכואקטיביים – תרבות שהוא קושר לה גם מסורת יהודית עתיקה. עם צאת ספרו שאלתי אותו כמה שאלות בעניין.

For the continuation & interview & picture, see here:

http://www.nrg.co.il/online/55/ART1/895/137.html

Up through the ashes of Babylon, Cannibus Chassidus shall rise — Jah!

How about it? We are as isolated from the frum world here, as we are in real life. Why not have a week where 7fatcow writers only discuss Torah; refraining from dwelling on heresy; use no foul language. Waddaya say? Perhaps for a week we can engage with the frum world in a civilized, creative and constructive atmosphere. Like when we come to their homes for a shabbos meal.

The emergence of criticism of death camp trips from the Religious Zionist camp - or, more accurately, from the right wing of this camp - comes as a surprise to many. Criticism until now has come almost exclusively from the left. Dovish critics have taken issue with the way such programs pair the Holocaust and Jews as victims with flag-waving Israeli nationalism.

The reasoning behind the unlikely convergence of opinion against the Poland trips between some on the left and some in the Religious Zionist camp could not be more divergent. The trips that some consider too Zionist are, for the rabbinic critics, the antithesis of Zionism.

In the run-up to Israel's Holocaust Remembrance Day (April 21), Zalman Melamed, head of the Bet El yeshiva in the West Bank, published an opinion discouraging religious school students from going to Poland. He cited the Talmudic prohibition, echoed by Maimonides and other authorities in Jewish law, that those living in Israel are forbidden from leaving except to perform a religious act.

Until now, many Religious Zionists have argued that death camp visits do, in fact, have religious value and therefore merit leaving Israel. This is the view of the March of the Living's rabbi, Yochanan Fried, and of regular trip leader Yisrael Meir Lau, chairman of Israel's Yad Vashem's Holocaust Museum council, former chief rabbi of Israel and Holocaust survivor.

Fried said in an interview with the Forward that the trip can be seen as a fulfillment of the religious requirement to study history. The trip's educational content, he said, actually could be classified as "learning Torah." Fried also claimed that students on the trip fulfill the religious act of honoring the dead.

But those rabbis speaking out against death camp trips reject this logic. A year ago, Hebron and Kiryat Arba chief rabbi Dov Lior, who is regarded as the leading disciple of Religious Zionist icon Rabbi Zvi Yehuda Kook, cited his teacher in arguing that a desire to honor the dead does not justify the trips.

The argument that the trips are valid as they involve historical study has been challenged by Aviner, who was born in Nazi-occupied France and now heads Yeshivat Ateret Yerushalayim, formerly Ateret Cohanim. "It is certainly a mitzvah to reflect on history," he wrote. "But the intent is not to study historical facts but to observe the hand of God which acts in the world. There is no mitzvah at all to see historical places."

"I do not see educational value in [the trips]," Lior wrote, arguing that people can read books, visit museums and take advantage of other resources available in Israel. He concluded, "To understand what is anti-Semitism and why they hate the Jewish nation there is no need to travel abroad."

Aviner believes that from a pedagogical viewpoint, Holocaust education should focus on content-based learning, not emotion.

http://www.haaretz.com/hasen/spages/1083387.html